ללכת עם האור

ברצוני לפתוח בשיר שכתבתי:
"עורו אחים משנתכם העמוקה, לבשו לבן,
הסירו כותנות החושך, כי חג היום,
והייתי כציפור להביט באור,
וקול הרימון המתבקע פיזר גרעיניו האדומים
שורשים ,שורשים
התפתלו לינוק מצוף האלוהים
לרגלי שערי גן עדן שבלב,
להחיות נפשותינו התוהות,
המחפשות מים צלולים להביט בהם..."
 
האור הינו אנרגיה אלוהית טהורה, היורדת לכדור ארץ. דרך מעברים ופילטרים,
מתרכך האור העצמתי כדי לאפשר הכלה של תדר זה בגוף חומר.
 תדר אור הבריאה ממלא אותנו ומהדהד בנו את הכוליות הגדולה.
עולמנו מונע על ידי זרמי אנרגיה ותדרים הבאים והולכים, אל האינסוף וממנו.
רוטטים באורכים ומקצבים שונים.
 התנועה אינה נעצרת, אין דבר נייח העומד במקומו, הכל נע הכל בהתפתחות מתמדת.
 זרימה מול התנגדות, נפרדות מול אחדות, חושך מול אור, פיצול מול חיבור,
תנועות מנוגדות התומכות זו בזו לכדי צמיחה, תנועה והמשכיות....
 
אט אט מטפסות בריקוד חיים יפיפה של חושך ואור נישזרים זו בזו בלהט התשוקה,
במעלה הספיראלה הפרקטלית וורטקס אנרגטי היוצר תנועת חיים
ויורד אט אט אט אט אל גוף החומר. בכל מרחב חיים מתנגן לו מקצב משלו,
תזמורת הרמונית ודיס הרמונית זו מחברת או מפצלת מניעה יחדיו הכול לכדי יצירה אחת.
 
ההוויה הגדולה, יצירת הנצח. נושפת לה אדוות במים תנועה, מחשבה, רצון,
כוונה, חוויה מימוש ותובנה, מתרחבות ומהדהדות אל האינסוף, כל פרט כחלק מהקהילה כל מעשה  הקטן כמו הגדול זורם ומהדהד אל האחר
משנה ומשתנה, מתרחב או מצטמצם, תנועת חיים, מחזוריות הנעה בגלים גלים
של סליחה והודיה סליחה והודיה סליחה והודיה סליחה והודיה.....
 
 
כל תא ותא, גוף וגוף מהדהדים זה בזה, משתקפים זה בזה, כמראות צלולות לצמיחה והתפתחות, נותנים תוקף לקיום אחד של האחר, ככל שאני נוכח כך האחר
מקבל תוקף לנוכחותו גם כן, או הפוך...
 
ככל שאנו מסירים התנגדויות הזרימה קולחת ביתר קלות. האור נוכח יותר ומאפשר לכל תא ותא בגופינו מימוש מקסימאלי של כישרונו וייעודו. ככל שאנו מסכימים להיות מי שאנו, עם האור ועם הצל בתוכנו שניהם הם אנחנו, להיכנע להתמסר אל האור
להיות צינור אור צלול מלא אהבה ושירות.
 
גופים אנרגטיים ברמות שונות של דחיסות רוטטים במרחב, עטופים בקליפות הלוחשות על אשליית הניפרדות, כלים כלים  של אור מיכלי אור שאנו רוקדים את כישרוננו
בריקוד של אוטנטיות ומלאות.
 ואנו זועקים השמימה אליך בורא עולם ושוכחים כי אשליית הנפרדות מערפלת
אותנו, כי אתה לא שם אתה כאן פועם בתוכנו בכל נשימה בכל צעד על האדמה, מעולם לא הלכת מעולם לא עזבת אותנו, נזכרים בנוכחותך ומרפאים את תחושת הפיצול והגעגועים אליך.
 
גופים אנרגטיים ברמות שונות של דחיסות רוטטים במרחב, עטופים בקליפות הלוחשות
על אשליית הניפרדות, כלים, כלים  של אור מיכלי אור שאנו רוקדים את כישרוננו
בריקוד של אוטנטיות ומלאות.
 
האור במלואו
מרקד בליבנו
תודה וסליחה
תודה וסליחה.
 
אורניתה